סיפור שהיה כך היה (מבוסס על סיפור אמתי מבלי לחשוף את המטופל).
כבר בילדותו היה קושי עם לכלוך.
גועל מבוץ, מגואש ומגני משחקים.
בהמשך התחזקו התגובות רק מהחשיבה על לכלוך והתגברה חשדנות ובררנות באכילה.
כשהגיע לקליניקה, התפריט היה מצומצם מאוד.
איך אפשר ככה להתרכז בלימודים וללכת אח"כ לקרטה ולאימוני שחייה?
בהדרגה, נבנה תפריט שהתבסס על מה שכן אוכל.
ההמלצה הייתה על תוספי מזון וצמחי מרפא לחיזוק הגוף והגברת התיאבון.
נבנתה רשימת מאכלים שהתקשה לאכול ורשימת מחשבות הקשורות לאוכל וניקיון.
המוטיבציה הייתה נבחרת שחייה, המאמן איים עליו – אם מסת הגוף לא תעלה הוא לא יוכל להתחרות.
כולם סביבו העלו חשש שיתעלף, שאולי זה אנורקסיה.
הרצו לו על חשיבות האוכל לגדילה בגיל ההתבגרות.
נכנסו לו לצלחת וזה רק הרחיק יותר מאכילה מאוזנת.
בתהליך נעשתה למידה של תשומת לב לרגשות, למחשבות ולהתנהגויות החוזרות.
בהדרגה התווספו דברים חדשים, המחשבות על לכלוך עוררו פחות תגובות.
המשימות שבוצעו בבית תרמו להצלחת התהליך.
נוהל רישום יומי של סיטואציות, מחשבות, רגשות וההתנהגויות אוטומטיות.
נוצרה רשת תמיכה שלא תבקר אלא תתמוך ותעצים ותהיה בחמלה לקשיים.
לאט לאט הוטמעו איכויות של שמירה על גבולות ויכולת עצירה ובחירה.
היה בו רצון עז להתמודד עם השדים הגדולים שגרמו לסבל.
הוא הצליח לעזור לעצמו ולשמחתי אני הייתי שם בזמן הנכון עבורו.
—